<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מקוואות</h1>
<h2>דף סז.</h2>
כ' רב אחא משבחא [שאלתות אחרי מות] מקוה חסר שנפלו לגוויה ג' לוגין מים שאובין פוסלין אותו, ואי אמשכינהו מאבראי ונפלו אגב מרזיבא וירדו ואזלי אל המקוה כשרים דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן [תמורה י"ב ע"ב] שאובה שהמשיכוה טהורה ואצטרופי נמי מצטרפי למ"ס דתני' ר"א בן יעקב אומר גג שיש בו כ"א סאה מי גשמים ומלא בכתף י"ט סאה ופותקן למקוה והן טהורין, שהשאובה מטהרת ברביה והמשכה, ואי אמשכינהו אגב מרזיבא למקוה פסול דתני' [ב"ק ס"ז ע"א] צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה עכ"ל וכ"כ בעל הלכות. אבל הגאון רי"צ כתב, והיכא דלית במקוה מ"ס ואייתי מים שאובים ואמשכינהו מאבראי שפיר דמי, דכי אתא רב דימי ארי"ו שאובה שהמשיכוה טהורה. מדלא יהיב שעורא משמע אפי' רובא דמקוה שאובין שהמשיכוה ואפי' כולא נמי, ומדקאמר טהורה ולא קאמר לא פסלינהו ש"מ דס"ל אצטרופי נמי מצטרפי השאובין שהמשיך אפי' הם רובא דמ"ס כפשטותא דלישנא דר' דימי דלא בעי רביה דכשרים, דהמשכת שאובים לחוד סגי ולא יהיב שעורא, ואתי' רב דימי במסקנא כרבנן דפליגי עלי' דר"א בן יעקב ולקולא, ואיכא נוסחאי נמי דגרסי בהדי' שאובה שהמשיכוה כולה טהורה. ואנן לא חזי לן האי פיסקא וכך קבלנו פרושא דהאי סוגי', תנן [תמורה י"ב ע"א] אין מים שאובין פוסלין המקוה אלא לפי חשבון ופרשו בגמ' ה"ק אין שאובין פוסלין אלא בזמן שהם לפי חשבון הכשרים, כלומר שוה בשוה, ואם הכשרים רובא אין פוסלין שאובין אם באו דרך המשכה, וכמאן כר"א ב"י דאמר מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים, ממלא בכתף י"ט סאה ופותקן למקוה, והן טהורין, ששאובה מטהרת ברביה ובהמשכה, ופריך מדאמר אין מים שאובין פוסלין דאשמועינן קולא, מכלל דאיכא מאן דאמר דפוסל הכשרים ואפי' רביה והמשכה לא מהני ולא מציל להו מפסלות, אלא הא דאמר ר' דימי שאובה שהמשיכוהו כולה טהורה, אלמא בהמשכה לחוד כשר בלא רביה דמים כשרים, כמאן לא כראב"י ולא כרבנן, והדר בי' מהאי תרוצא, ושני ליה הא דתנן אין מים שאובין פוסלין אלא לפי חשבון, על ג' לוגין שנפלו למקוה קאי דפסלו לי' מדרבנן, וקאמר דלא פסלי אלא לפי חשבון הכלים, אם באו משנים ושלשה כלים, אבל מד' וה' לא פסלי לאפוקי ממאן דס"ל אף מה' כלים. והכין פרושא, ודאי הא דרב דימי שאובה שהמשיכוה כולה טהורה, אין לפרש טהורה לטבילה, אלא לומר שאין פוסלין הכשרים שהיו בתוך המקוה ושיבואו אח"כ, אבל השאובה עצמה הנמשכת אינה עולה להכשר מקוה עד שיהיה שם רוב מן הכשרים כדברי ראב"י, ודבריו ודברי ר' דימי לא סתרי אהדדי ותרוייהו הלכתא נינהו, מעוט שאוב הנמשך ברוב כשרים מתבטל בכשרים ומצטרף עמהם למ"ס לטבול בהן כדברי ראב"י, ואי הוי מתחלה כל המקוה שאוב בהמשכה, מ"מ אינו פוסל המים הכשרים דאתו בתרייהו, ולא הכשרים דקיימו במקוה דקדמי להו, וזהו דברי ר' דימי. וסלקא דעתא דגמ' פרושא דאין שאובין פוסלין אלא לפי חשבון שאין פוסלין שאובין הנמשכים את הכשרים אלא עד מחצה על מחצה, אבל אי הכשרים רובא לא וכראב"י, ודייק נמי מדקתני אין פוסלין מכלל דאיכא מאן דס"ל אף מעוט הנמשכים פסלי להני רובא דכשרים, וקשי' לי' הא דאמר רב דימי אפי' כל המקוה משאוב הנמשך טהור ולא פוסל הכשרי', לא כראב"י דלדידי' ברובא פוסל ולא כמאן דפליג עלי' וסבר אפי' מעוט הנמשכים פוסל רובא דכשרים, ומשני דההוא אין שאובין פוסלין אלא לפי חשבון אמלתא אחרינא קאי, ולא דייקת מינה דאיכא רבנן דפליגי בדין שאובה שהמשיכוה, דכ"ע ס"ל כראב"י מעוט שאובין בהמשכה מצטרף לרוב כשרים לשעור מ"ס, וכ"ע ס"ל הא דרב דימי שאובה שהמשיכוה כולה אינה פוסלת הכשרים שקדמו להם ולא להני דאתו בתרייהו. והכין פרושא דשמעתא לדעתן דרב אחא ובעל הלכות. ועל הגאון רי"צ דמפרש שאובה שהמשיכוה כשרה היינו דטובלין בה, ובמסקנא פליגי רבנן אראב"י ומכשרי כולה בהמשכה והכין הלכתא, קשיא לן טובא מהא דתנן [מקוואות פ"ד מ"ד] מים שאובים ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה אם הרוב מן הכשר כשר ואם הרוב מן הפסול פסול, מע"מ פסול, ובשאובין הנמשכין איירי, ולמה לי נתערבו במי גשמים, כיון דכולו שאוב כשר בהמשכה ותנן נמי היו בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון מ"ס, ואי שאיבה שהמשיכה כולה טהורה, דל מהכא עליון, בהמשכה לתחתון נמי סגי. ואנן אהני רבואתא סומכין ועבדינן מקוה כה"ג, דאי איכא רוב כשרים במקוה, ממלא בכתף י"ט סאה או פחות ומוריקן על הקרקע כדי שימשכו למקוה מעצמן. והא דקתני [שם] מים שאובין ומי גשמים שנתערבו קודם שהגיעו למקוה, הוא הדין שלא נתערבו מתחלה ובאו זה אחר זה למקוה, ולא קאמר שנתערבו קודם, אלא לאפוקי שאם היו הפסולים הנמשכים תחלה במקוה לא מצטרפי. ובתוספתא אי' ראב"י אומר גג שיש בראשו כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף ונותן לתוכן י"ט סאה ופותקן ומערבן בחצר, פי' ממשיכין שירדו מעצמן לחצר וטובלין שם, אע"ג שהיו פסולין מעיקרא שהי' בהם שאובין גמורין בלי המשכה, כיון שנמשכו אח"כ חזרו להתירן. ולמדנו מכאן שאם היו תחלה במקוה י"ט סאה שאובין הנמשכים ואח"כ באו עליהם כ"א סאה מ"ג, ואמרנו דלא מצטרפי והכשרי' כמו שהיו, והנמשכים כמו שהיו, אם אח"כ פותקן וממשיכן חזרו להתירן ומצטרפי למקוה כשר, וק"ו הוא אם שאובין גמורים שנפלו בכ"א כשרים חזרו להיתר על ידי המשכה אע"ג דמעיקרא פסלי להני כ"א הכשרים, מכ"ש הכא שלא נפסלו הכשרים מעיקרא. — וכ' חד מרבואתא שהרב ר' יצחק סייעתי' מדתנן [מקוואות פ"ב מ"ז] המניח קנקנים בראש הגג לנגבם ונתמלאו מים ר' אליעזר אומר אם עונת גשמים הוא אם יש בו מעט מים ישבור ואם לאו לא ישבור, ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבור או יכפה אבל לא יערה. והכי פרושא אם עונת גשמים הוא ונתמלאו, נדונים משום שאובים כל עוד שהניחם בעת קשור עבים וכל שכן בשעה שהגשמים יורדים. מש"ה לר"א אם יש במקוה מעט מים, כלומר שיש כשרים במקוה, ומעט לאו דוקא, אלא כ"א סאה וס"ל כראב"י דאמר אם יש כ"א סאה מי גשמים כמקוה ממלא בכתף י"ט וממשיכן למקוה והן טהורין ששאובה מטהרת ברבי' ובהמשכה, מש"ה אמר ר"א אם יש כ"א סאה במקוה אעפ"י שמעט הוא לשעור מקוה ישבור הקנקנים וימשכו המים למקוה ויהי' שעור שלם, אבל בלא רוב כשרים במקוה לא מהני המשכה, דקסבר ר"א שאובה שהמשיכוה רובה ומכ"ש כולה פסולה, אבל ר' יהושע אמר בין כך וב"כ, כלומר אפי' אין במקוה מים ישבור או יכפה הקנקני', סבר שאובה שהמשיכוה כולה כשרה, ובלבד שלא יערה למקוה בלא המשכה. וכיון דקייל"ן הלכה כר' יהושע לגבי ר"א להכי פסק הרב שאובה שהמשיכוה כולה טהורה. ואמטי להכי לא קשי' נמי הא דאמר [ר' יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה] דמתניתין דמכשיר בה ר' יהושע חשיבא לר' יוחנן כסתמא, דר' אליעזר שמותי הוא וכיון דלפרש הרב רבנן נמי כר' יהושע ס"ל, כל שכן דעדיף טפי הך סתמא דר' יהושע מהני סתמא דמקואות דלא מכשרי כולה בהמשכה. ועוד היכא דאיכא תרי סתמא וטעמא לאלומי חדא מחברתה אזל רי"ו בתרא כההיא דאחד ד"מ ותו דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן, ותו אי לאו דאמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד הוי אמינא מאן תנא צנועים ר' דוסא, כי היכא דלא תקשי סתם משנה לר' יוחנן, דרי"ו כסתם יחידאי לא קאמר וה"נ הני מתניתין דאתי' כראב"י לא סמך עלייהו רי"ו כיון דר' יהושע ורבנן פליגי ע"כ. ובעניות דעתי לא מתחזיא לן האי פרושא דמתני' דהמניח קנקנים, דאי ר"א ור"י בשאובה שהמשיכוה פליגי, איך תלי במניח קנקנים בראש הגג לנגבם ובעונת גשמים, ליפלגי בשאובה שהמשיכוה כולה שרא"א פסולה ור"י מכשיר, אלא ודאי בהא לא פליגי, ופלוגתייהו הכין, דתרוייהו ס"ל המניח קנקנים בראש הגג לנגבם ונתמלאו מים, לאו שאובין נינהו, כיון דלא נתכוון אלא לנגבם, כדאמרינן [שבת ט"ז ע"א] הניח כלים תחת הצנור בשעת פזור עבים לכ"ע טהור דלא נתכוון שיתמלאו וקנקנים שהניח בראש הגג לנגבן ודאי לא נתכוון שיתמלאו ולאו שאובין נינהו, ור' אליעזר נמי מודה שאם נפלו המים האלה מתוך הקנקנים מעצמן למקוה שהן כשרים, ברם הכא צריך לאתויי בידים לעשות המקוה, ואמר ר"א שמותר לו לתפוס הקנקנים ולשברם בתנאי שיהא עונת גשמים ויבא מים בבור או שיש בלאו הכי מים בבור, אבל לעשות כל המקוה ע"י שישברם, הוי מקוה ע"י תפיסת יד אדם ופסול, ואפי' מקצת המקוה אין לעשות ע"י שיטל הקנקני' בידיו, אלא ישברם, ור' יהושע סבר מותר לעשות כל המקוה ממים אלו, ולא בלבד שמותר לשברם ויבואו המים מעצמם למקוה, אלא אפי' כפה אותם על צווארם עד שנפלו למקוה כשרים, דלא מקרי שאובים ולא תפי"א בכה"ג, אבל לא יגביהם לערותם, דע"י הגבהתם איכא בהו קצת תפי"א ופסולים. ולפרוש זה לא מכשיר ר' יהושע שאובה שהמשיכוה כולה, דבההיא פלוגתא ליתא לשאובין כל עקר, ואין בהם אלא קצת תפי"א, וזה מכשיר ר' יהושע, וטעמי' מהא דאמרינן בת"כ אלו נאמר מקוה מים יהא טהור יכול אפי' מלא בכתפו ועשה מקוה בתחלה יהי' טהור, ת"ל מעין, מה מעין בידי שמים אף מקוה ביד"ש, אי מה מעין שאין בו תפיסת יד אדם, אף מקוה שא"ב תי"א, ויצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבם ונתמלאו מים, ת"ל בור אלמא לאו בכל מידי פוסל תפי"א ואיכא צד דשרי, כההוא דקנקנים דמותר לשברם ולכפותם כדי שירדו המים למקוה, דכל זמן שאין מגביהם, אין כאן תפי"א ממש אלא גרמא בעלמא ושרי.
